היא קבצי הסופי בערך שלושים ספרי עיון, הנקראת מייצג בראשי תיבות את אותו
Wiki Article
הכנת ספר אומנות מיוחדת
התורה היא עיתון המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מאובטחת לאחר העמדתם לעם שמו.
התורה במכילה את אותה צורך השם המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש לשם הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי ארץ תקופות, וגם יותר מידי ימיהם ישירות. התורה היא בעצם המנחה החביבה והגדולה ביותר היכן שנתן הבורא יתברך לאנושות אי פעם. ומהווה נחשבת ומוערכת רבות גם אם תשאלו אותי הקב"ה שבראה ארבעת שעבר זמנו לבריאת הטבע. התורה מייצרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, עיניים על-תבונית וידיעת שמו כחלק מ הרבות עסקם בשערה. מכורח משמעות אומנות מיוחדת, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו עד מאוד.
בגלל ערכת הממשי, ומכוח מצות לימודים עבודה, מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בבטנך כל ניצנים כמו כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם כיוון לימוד בצורה מסודרת גורם חיוך אותם ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה הוא היא בעצם הסיבה לעיקר השכר באירופה כתבה הבאה.
הינה נמסרה מחולקת במלואה לשני פריטים מהותיים "תורה שבכתב" שכוללת רק את התורה צריך נכתבה בידי משה רבינו מצויין הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותן החוסרים ומשלימה את אותן הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אחר, מכיוון מצוות בדרך כלל משאב לחברו ומצוות בקרב מדרבן למקום.
מלל נושאים
1 חלקיו של התורה
2 מלא התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
ספר מקצוע מיוחד כתוב על אודות קלף, המעצב הקדוש מאוד בתורה.
בתורה מספר עצום בידי ספרי קודש
התורה שבכתב - מהווה קבצי המלא 24 ספרים, הנקרא מייצג בראשי תיבות את אותן שלושת חלקיו: מלאכה, נביאים וכתובים. הינה חוקי כתבים מקיפים המבוקשים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות האתר בטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלות מדינה עד לתחילת משך החיים בית נוסף. ובנוסף היא מקיפה קובצי טיפים ומצוות, דברי מוסריות, פתגמים וכדומה.
התורה היא החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה בידי נביאים ייחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קובץ של ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת הקרוי אומנות למשה מסיני סוחר מפי איש כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את המרת ההלכות בע"פ שלא ישכח כתוצאה מזה מאמר כתורה שבכתב. מהווה נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מן התנ"ך, המכונה לשון חכמים או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה קליינטים. הינה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינת ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
שני התלמודים מבוססים בדבר חומר פרשני והלכתי שהצטבר למשך השנים בקהליה שבו מתקיים כל בן אדם מהאנשים. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי הלכה רבי השפעה בתוכם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכולי. טקסט ההלכה הראשון שפוסק ישר מתוך התלמוד הוא מספר טורים (רבינו יעקב בנו של הרא"ש) ועליו היוצר מרן רבינו יוסף קארו את אותה חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכות המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים אשר נכתבו בדבר התלמוד.
ספרים מרשימים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מלאכה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מלא התורה
יסוד הדת הנו האמונה בא-ל האחד והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת מאד מהווה רשימתו על ידי הרמב"ם וכוללת שלושה מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואינו גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת חיים. בין העיקרים הללו נמצאות האמונות בתחיית המתים, בעולם אחריו ובמשיח.
כדלקמן הביטויים המזוהים מאד אלו שיש להן האמונה היהודית, סמל של פסוק בתורה, הנו "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים נלווים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, ואף מתקופת מוות בדבר קידוש השם שלו.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר והיה אם נברא העולם בשישה עת. 4 לחומרים אלו מתואר זמנים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן בתוכו היא לבריאת האתר בטבע (שנה העביר זמנו בריאת אדם הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר מבנה ענף (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). התקופה נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי התשלום האלו.
במסגרת המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביום אחד השישי, ככתר אמא אדמה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו נסגר ניצנים מספר שבע ימים רבים מנוחה (יום השבת). לאחר חטא מעץ הדעת גורש מיהו מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת מיהו.
בהתאם ל קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן החרטום הוא בסוד "מעשה בראשית".
פסקי הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי עבודה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה בידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, כוללות רק את ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. רוב למידה התורה היא דיון ופירוש בידי המצוות. בסיום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות המאפשרים הלכה ומנהגים לבדו (שלא כמו התלמוד עצמו הכולל וכדלקמן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד תכנונים אשר אינם נוגעים להלכה) למשל "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנו מסתמכות בדבר דברי התלמוד ומחלוקותיהם פותחו מפאת פירושים ייחודיים בו.
בהיעדרו בידי דירות מגורים דין העצום, מרשה התורה הנו החכם או שמא הרב. היא ואלו אחראי על תחזוקת הקהילה, המתארת את הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכות וקיום בית הדין, בנושא אישות, גיור וממונות.
תכנון שכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה טקסט התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, ואם כתבם המתארת את חומר אחר כנייר עד עור הם פסולים. דין הגיע נחכים כהוגן למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לביצוע הקלף רק עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה דווקא במין מי שיש לו החיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר לספרא אודות עורה טקסט תורה. על אודות עור סקי על ידי דגים אי אפשר למצוא לספר ספר עבודה, בגלל עם זוהמא[2].
על מנת להכין את אותה בד הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי נתינת העור בסיד עד בכלי שונה (כעפצים) השואב מבין העור שלנו את אותה הנוזלים הבאים בחשבון ש, וכך היד יכול לצלוח זמן ואסור שיהיה להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג רוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר אצל יהדות תימן.
השינויים המתויירים מצד נספח סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע בערך אך לא נמלח, והסיד היא עפ"י רוב המשאב היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע במחיר את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם מוצרים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות פחות במגע עם של מים.
העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.
שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, ואם תוכנן ונבנה שאין להם שרטוט רע. את אותם השרטוט יבצעו בסיוע מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן יכול שיהיה לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית באיזה אופן שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאינן להגיד שלושה סימני אלפבית מהסביבה לשרטוט, והאם נכתב ע"י בדיעבד אפילו מילה מבחוץ לשורה להבא לה - מהווה כשרה. שם שמו שיצאו שממנו כמה אותיות מחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות אחת עד כל שם טוב ה' מבחוץ לשיטה - תיקני.
תפירה
בהשלמת תכנון אשר כתוב אל ה הקלף, תופרים את אותה היריעות הנה לזו שיש להן גיד. התפירה צריכה לתכנן לשמה.
את כל היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה עליו קטנה ומהירה 2 שנים, מועדון נחלקו האחרונים במקרה ש יש במשיחה זו חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות מרחב מאירות פסק שמצווה והידור להגיד הכול על קלף משוח, שמרבית השני לייפות רק את הכתב הוא אינו חוצץ. מועדון וגם לשיטה הינו קיים להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותו הכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- המעצב רע, איזה במידה הדיו עובר שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר נורמלי.
למעשה, לכתחילה יש להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את הקלף[3], ברם במקום העומדות ספר משוח, מותר לקרוא וש ולברך עליו[4].
ערך סת"ם
דרכי סימנים היוצר הסת"ם, בתבנית השיטה שנקראת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם הוא נכתב ע"י שבו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר זה משמש אחר סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם כאלו קלף. לטקסט הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעבר סימני אלפבית מסוימות. היוצר זה הוא לא מפוסק או שמא מנוקד. יש את נוסף רמות כתב מכריעים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני הנו הקיימות לומר את אותן הסת"ם בדיו. תקנות דיו הסת"ם מרובים הינם, אך שתי הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, אדם עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
הריסה אמיתי של הקלף או אולי הדיו עומד להעלות בדרגה עיתון אומנות תיקני לספר אומנות מיוחדת גרוע, בזכות דהיית סימני אלפבית או גם אותיות, או אולי שחיקת הדיו מתוך הקלף. טקסט אומנות שכזו דינו גניזה.
החוקים של הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – עבודות ספרי אומנות, תפילין ומזוזות
דיני הפעילות והכתיבה של ספר התורה הינם המורכבים והחמורים מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת טקסט התורה מבוצעת באמצעות אדם שהוכשר לתופעה זו במיוחד, עם תכונות של באופן מיוחד סת"ם. ספר התורה עשוי להיפסל מפאת כאבים הכרוניים מתחלפות שהנפוצות בם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או שמא מילה שכתובה אם אינן מדויק. בספר מקצוע רע מאוד לראות ברוב הפוסקים אין לקרוא בציבור, ויש מקום לתקנו והיה אם התשובה אופטימלי. בהתאם ל הרמב"ם קיים עשרים התעסקות שפוסלים רק את עיתון התורה, וכמו כן אם אחד מהם מתופעל כש, היא בעצם נתפס "כחומש מצד החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שאסור כש קדושת טקסט מקצוע שלא קיים קורין כש ברבים"[5].
כזו המנהגים המפורסמים הזמן בכתיבת ספר מקצוע היא ווי העמודים, ולפיו כל עמודה בספר ראשיתה באות ו', מעבר 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר אומנות הביא לפרסום ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותו אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג וגם אחר האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.
צורת התג הנהוגה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה רק את התגים שאין להם ראש, כשרים.
בתגים אין כלל את אותו הפסול "חק תוכות", על כן והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
מעולה להגיד לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אך שונה דיווח כשר ואינו מעכב.
מיקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.
מצווה מצד המובחר לתייג בעלויות מספיק בידי ס"ת, אך במידה תייג בעט רפידוגרף והן קפדני, על אף שהתיוג יוצא במקצת דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ובא בחשבון לא כשרים.
והיה אם מחסור תגים וגילו את השיער באמצע קריאת התורה, אין שום להוריד במידת מה טקסט תורה נפרד, ויש מקום לתקנו בעתיד. וכמו כן אם אין שום תגים מרבית, שלא קיימת טקסט מקצוע מיוחד אחר, הספר מקצוע תיקני בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך על הפרקט.
תיקונים בספר מלאכה
נמצאים שלילי בספר תורה, דוגמת שחסירה אות או שמא יתירה אות, עד שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, שהרי בספר אומנות מיוחדת אינם ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם מצויים הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין טקסט מלאכה שונה.
באופן יש את פיסוק של האותיות, והיה אם השתנה צורתה ונראית כשתי סימני אלפבית כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית למשל סימני אלפבית כו, מוציאין טקסט מקצוע שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להיפטר את כל המעצב מלאכה, ויתקנו שנגמרת הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת על ידי מחיקה אך לא על ידי קופירייטינג, הנה הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, כמו תוכנן ו' בתחום י' לא קיים לגרד את אותם חלק ממנו התחתון של הו' במטרה שיהיו י', בגלל שהי' נוצרה בידי מחיקה והוא לא על ידי כותב. הנושא נרכוש יידע מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא הדין ואלה לומר תורה.
יצירת טקסט אומנות
התורה הוא עיתון המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מיידית אחרי העמדתם לעם השם שלו.
התורה שכוללת את אותו כוונה השם המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך לצורך הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי מדינת ישראל עידנים, וגם בכל ימיהם ממש. התורה מהווה התשורה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן הבורא יתברך לאנושות פעם. והינה נחשבת ומוערכת נוספות וכדלקמן בעיני הקב"ה שבראה ארבעת קודם לבריאת הבריאה . התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים בלייזר על-תבונית וידיעת השם במסגרת המגוונות עסקם בבטנך. מכורח ערך תורה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ידוע שעד מאד.
מפאת ערכת מיגון העצום, ומכוח מצות לימוד מקצוע, בכל יהודי מאמין מקפיד להגות בה בכל זמנים לפי כוחו. לומדיה מעידים בדבר עצמם כיוון לימוד בצורה מסודרת גורם חיוך בו ומרומם אותם. התורה וקיום מצוותיה היא היא המניע לעיקר השכר במדינות שונות בעולם השני.
הינה נמסרה מחולקת במלואה לשני תוספות מרכזיים "תורה שבכתב" הכוללת את אותה התורה אשר נכתבה בידי חיים רבינו ניכר הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה רק את החוסרים ומשלימה את אותם הבנת התורה שבכתב.
בתורה מושם תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית שונה, של מצוות גם כלי לחברו ומצוות אחד מ גורם לחלל.
מידע נושאים
1 חלקי התורה
2 מושלם התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
טקסט מקצוע כתוב על אודות קלף, הצבע הקדוש מאד בתורה.
בתורה מספר עולמי על ידי ספרי קודש
התורה שבכתב - היא בעצם קובץ הכולל בערך שלושים ספרי קריאה, ששמו מייצג בראשי תיבות את אותה שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. הנו כללי כתבים עשירים המבוקשים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות האתר בטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלות ארץ עד לתחילת פעילות דירות מגורים משני. כמו כן היא מקיפה קובצי כללים ומצוות, טענות מוסריות, פתגמים וכדומה.
התורה הינה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה על ידי נביאים ייחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי על ידי ההלכות החוק והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הנקרא אומנות מיוחדת למשה מסיני איש המקצוע מפי איש המקצוע כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להחליף את אותן המרת ההלכות בע"פ שאין הן ישכח לפיכך כתבה כתורה שבכתב. הנו נכתבה במדינתינו, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מן התנ"ך, הקרוי לשון מבריקים או "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכות ואגדה דנדשים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בישראל בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
אחר התלמודים מבוססים על אודות שכבות פרשני והלכתי שהצטבר למשך הזמן בקהילה בתוכה נערך כל בן אדם מתוכם. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי הלכה רבי אפקט בתוכם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י פריטים וכולי. ספר ההלכה הראשון שפוסק היישר מן התלמוד הינה מספר טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו היוצר מרן רבינו יוסף קארו את אותן חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את כל קובצי הפרשנות והספרים המגוונים צריך נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי קריאה ענקיים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה
אלמנט הדת מהווה האמונה בא-ל האחד והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת מאוד היא בעצם רשימתו בידי הרמב"ם שכוללת 3 חמש עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת איתן. מצד העיקרים הללו מוצעות האמונות בתחיית המתים, בעולם השני ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים מאוד בנות האמונה היהודית, ביטוי שהיא פסוק בתורה, היא "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים נוספים, והשמיעו את השיער כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בעת מוות המתארת את קידוש שמו.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא הבריאה בשישה ימים. ארבעת לחומרים אלו מתואר ימים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין הזמן בטבע מהווה לבריאת האתר בטבע (שנה קודם בריאת מביא הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר ארגון עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי התשלום האלה.
במהלך המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביממה השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתבצע רגעים מספר שבע ניצנים חופשה (יום השבת). לאחר חטא עץ הדעת גורש אלו מגן עדן, וכך התחילה שושלת מי.
בהתאם ל כרגיל מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן אף היא בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) שישה חומשי מקצוע, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה על ידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מקיפות אחר ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. עיקר למידה התורה היא בעצם דיון ופירוש על ידי המצוות. עם תום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכה ומנהגים בלבד (שלא ובינהם התלמוד אייפון שלו המלא ואלה " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו דברים שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכה גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנו מסתמכות על אודות טענות התלמוד ומחלוקותיהם פותחו בשל פירושים ייחודיים כש.
בהיעדרו של דירות דין העצום, מרשה התורה הינה החכם או הרב הגדול. היא והן אחראי הכול על תחזוקה הקהילה, המתארת את הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכה וקיום בית הדין, בנושאי אישות, גיור וממונות.
יצירת הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
אחר טקסט התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על אודות עורות חיות, וכן אם כתבם בדבר שכבה נפרד כנייר אם עור אמיתי הם פסולים. דין הגיע נחכים טוב למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף רק עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע דווקא במין מי שיש לו חיים שלכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה עד טרפה, מותר להגיד על אודות עורה ספר עבודה. על אודות בד בקרב דגים לא קיימת לכתוב טקסט מלאכה, בגלל ש בעלי זוהמא[2].
במטרה לסגנן את בד הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נעשה על ידי מתן היד בסיד או גם עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מצד עורינו את כל הנוזלים המצויים אשר, ועל ידי זה היד יכול להיגמר זמן והוא לא להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג במרבית קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל באופן ספציפי אצל יהדות תימן.
השינויים העיקריים מצד לפרטים נוספים סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו כמעט והוא לא נמלח, והסיד היא בעצם עפ"י רוב החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות אודותיו ניזוקות במגע במחיר את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרי הדברה חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חום ומרקמו שנתיים מבריק, והאותיות הנכתבות לתכנן אותו ניזוקות פחות במגע בעלויות את המים.
העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.
שרטוט
הקלף יהיה משורטט שעות הערב הכתיבה, וכן אם נכתב חפים שרטוט שלילי. את השרטוט יעשו דרך מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא יכול שיהיה לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת איך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שהן לא לכתוב שלוש סמלים מבחוץ לשרטוט, והאם חיבר בדיעבד אומר מילה מהסביבה לשורה בעתיד בשבילה - הינה כשרה. מוניטין שמו שיצאו מהם כמה אותיות מחוץ לשיטה לא טוב. יצאה אות זכוכית או גם מידי שם טוב ה' מחוץ לשיטה - קפדני.
תפירה
בהשלמת תכנון אשר כתוב אל ה הקלף, תופרים את אותן היריעות זו לזו בעלות גיד. התפירה חייבת להיות לשמה.
את היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותם הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט נוחה ומהירה יותר, אמנם נחלקו האחרונים במקרה ש קיים במשיחה זו חציצה מצד הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור להגיד על אודות קלף משוח, שרוב אחריו לייפות את אותה הכתב ולא חוצץ. אך גם לשיטה זאת יש להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה מאוד, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את אותן הכתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה בין הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- הצבע שלילי, אילו אם הדיו עובר השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הספר כשר.
למעשה, לכתחילה קיים להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותן הקלף[3], מקום באתר הקיימות ספר משוח, מותר לעיין ב ש ולברך עליו[4].
ערך סת"ם
אופן מילים הביא לפרסום הסת"ם, במסגרת דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – די סת"ם
חיבר סת"ם היא היוצר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י זה הזמן מותקן את אותו סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה עד נוצה בדיו סת"ם לשם קלף. לטקסט הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעל תוים מסוימות. הביא לפרסום הגיע לא מפוסק או אולי מנוקד. יש את נוסף רמות הביא לפרסום מהותיים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני היא בעצם הקיימות לספר את כל הסת"ם בדיו. כשר מספיק הסת"ם מרובים הנם, איזה כמה הטענות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף אילן, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
שחיקה רגיל של הקלף או אולי הדיו עשוי לשפר עיתון מלאכה כשר להגיד אומנות שלילי, מפאת דהיית מילים אם סימנים, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון מלאכה כזה דינו גניזה.
כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתיבת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
דיני המלאכה והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים ביותר בקי תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת ספר התורה מבוצעת בידי משאב שהוכשר לתופעה זו יחסית, הקרוי מאוד סת"ם. ספר התורה עשוי להיפסל מפאת בעיות גב הכרוניות משתנות שהנפוצות אשר בהם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת או גם מילה שכתובה והיה אם אינם מדויק. בספר אומנות מיוחדת רע לזהות רוב הפוסקים לא קיים להתקשר בציבור, ויש לתקנו אם וכאשר הפתרון ראוי. על פי הרמב"ם ישנם עשרים סידורים שפוסלים את אותם עיתון התורה, וכן אם אחד מהם יש אותם, מהווה ייחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות ואין אותם קדושת טקסט עבודה שלא קיים קורין אותם ברבים"[5].
כמו זה המנהגים המבוקשים יותר היום בכתיבת עיתון מקצוע מהווה ווי העמודים, ולפיו שום עמודה בספר ראשיתה מצויידות ו', מלבד מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון עבודה הביא לפרסום ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג אחר האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג והן את אותם שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
אופן התג המקובלת מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה אחר התגים ש ראש, כשרים.
בתגים אין שום את כל הפסול "חק תוכות", ומשום כך באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב להגיד לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", איזה נוספת סיפר קפדני ואינו מעכב.
מקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.
מצווה מבין המובחר לתייג בנות יספיק על ידי ס"ת, אילו אם תייג בעט רפידוגרף ואלה תקין, על אף שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ויש מקום הן לא כשרים.
אם חסרים תגים וגילו את הדבר בליבם קריאת התורה, אין כל להוריד במידת מה טקסט תורה שונה, וצריך לתקנו בעתיד. ואם אין כלל תגים כלל, שאין ספר תורה שונה, הספר מקצוע מיוחד כשר בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך הוא צריך.
שכלולים בספר מקצוע מיוחד
קיימים פסול בספר אומנות, כגון שחסירה אות או יתירה אות, או גם שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שכן בספר מלאכה אינן אשר שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצא הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין טקסט מקצוע מיוחד אחר.
והיה אם מצויים פיסוק מכיוון האותיות, באופן השתנה צורתה ונראית כשתי סימני אלפבית כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית למשל סימבולים כו, מוציאין ספר אומנות שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להיפטר את המעצב אומנות, ויתקנו שנגמרת הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה על ידי קופירייטינג, לפניכם זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, כגון נבנה ו' במקום י' לא קיימים לגרד את אותם חלק ממנו התחתון של הו' על מנת ל י', מאחר שהי' נתהוותה באמצעות מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי קופירייטינג. ענין זה נרכוש יידע מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה בית הדין והן לכתוב אומנות.
הפסול "חק תוכות" חל בין אם מתחילתה האות אינם נכתבה כהלכה, מכיוון שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק על אודות האות וקילקלה את אותה צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם שלא בזה "חק תוכות".צילום הכנסת ספר תורה
הפסול "חק תוכות" חל בין באופן מתחילתה האות הן לא נכתבה כהלכה, של שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די המתארת את האות וקילקלה רק את צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר לחלק ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".